השבת פרשת יתרו הינה פרשת מתן תורה, לכבודה נעסוק בלימוד מיוחד על מעלתו של כל יהודי, כפי שלמד משה במרום מאת השי"ת בעת שעלה לקבל את התורה הקדושה.
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו ( הקב"ה): משה, אין שלום בעירך? אמר לפניו (-משה): כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? אמר לו (-הקב"ה): היה לך לעזרני. מיד אמר לו (-משה): ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט).
הגמרא הזו לכאורה תמוהה מאוד שהרי:
א. מדוע דווקא כעת הקב"ה קושר כתרים לאותיות לפני נתינתה?
ב. מדוע משה רבנו לא אומר מראש "שלום"? ומדוע הקב"ה מבקש בדווקא שיאמר לו שלום?
ג. מדוע הקב"ה קורא לאמירת השלום – עזרה עבורו?
בס"ד הגמרא במסכת מנחות )דף כ"ט ע"ב( מספרת בהרחבה מה היו מעשיו של הקב"ה בקשירת הכתרים לאותיות בעת עליית משה לקבלת התורה, והגמרא שם בסופה אומרת שישנה אות אחת מאוד משמעותית שהיא האות ה"א, שממנה נברא העולם הזה )והעוה"ב באות יו"ד(, שאופיו וצורתו של העולם הזה כאות ה"א – כצורת בית שפתוח בתחתיתו, שזהו העולם הזה כבית שאפשר ליפול ממנו ולרדת כרצונך למטה. והקב"ה עשה לאות ה"א תג שהוא דומה לשקל )-וו גרירה(, ללמד שמי חוזר בתשובה לאחר שנפל, הקב"ה קושר לו קשר – באותו תג – לרומם אותו למעלה בחזרה – לקבלו בתשובה.
המציאות הזו שהקב"ה קושר תג לאות ה"א, מלמדת שעתידים עם ישראל לחטוא, ויצר הרע לא יתבטל מהם. מימלא מבין היטב משה רבנו בחוכמתו שעם ישראל עתידים לחטוא, והלוחות האלה שהוא עתיד לקבל מהקב"ה עתידים
להישבר ולהתחלף בלוחות אחרים מעשה ידי אדם. משום שהלוחות האלה – מעשה ידיו של הקב"ה שייכים למציאות שאין בה שום חטא ושום נפילה -והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות" )כי תשא ל"ב, ט"ז( – חרות מיצר הרע וממלאך המוות. ואילו קשירת האותיות בתורה ובעיקר באות ה"א מלמדת שטרם הגיעו למדרגה זו. ואכן תוך כדי שמשה רבנו בהר הקב"ה מודיעו: "לך רד כי שחת עמך".
משה רבנו לא היה מופתע על כך שהקב"ה מכין תורה שיש בה תיקון לחוטאים, שהרי כבר לפני שעלה להר סיני לקבל את התורה, בעת שמיעת עשרת הדברות פנו עם ישראל למשה רבנו וביקשו: "וַיֹּֽאֹמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶֶׁ֔ה דַבֵּר־אַתָָּ֥ה עִמָָּ֖נו וְנִשְמָָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵָּּ֥ר עִמָָּ֛נו אֱלֹהִָּ֖ים פֶן־נָ מות" )יתרו כ' ט"ז(. לדברי חז"ל, ]שיר השירים רבה פרשה א[ המציאות הזו הביאה למצב שבאותו
רגע שב לשלוט בהם יצר הרע, וזה מה שהביא לאחר מכן לחטא העגל שמימלא הכריח את משה לשבור את הלוחות בירידתו מן ההר, מכוון שאינם מתאימים למציאות הרוחנית של עם ישראל.
ולכן משה רבנו לא אומר "שלום" לקב"ה, בטענה שעבד לא אומר שלום לרבו,
כלומר משה רבנו רואה במציאות החטא של עם ישראל ירידה ממדרגת בן בעת היציאה ממצרים )-"בני בכורי ישראל"( למדרגת עבד שאין לו רשות לדבר או לברך את אדונו, ללא נטילת רשות. והקב"ה עונה למשה ואומר לו "היה לך לעזרני",
כלומר היה לעזור לי מול מידת הדין שטוענת שכשאתם חוטאים אתם יורדים למדרגת עבד, ואילו אני ברחמיי ובאהבתי סבור שאתם תמיד בבחינת בנים ]כדעת רבי מאיר שאומר: "בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: 'בנים סכלים המה', ואומר: 'בנים לא אמון בם', ואומר: 'זרע מרעים בנים משחיתים'…" )תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לו( וראה במפרשים שנפסקה הלכה כמותו[.
אם כן בקשתו של הקב"ה: "תגיד שלום"! – הינה בכדי ללמד לכולם לדורות עולם שגם כשאתם חוטאים אתם בנים אהובים!
הגמרא שלנו (שבת הנ"ל) אומרת שמשה "מיד אמר לו: 'ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת'".
למתבונן נראה שמשה לא עשה רצון ה', שהרי לא השיב 'שלום', אלא אמר "ועתה יגדל נא…", אולם רש"י )במקום( מסביר שבאותו רגע משה לא ענה כלום, ורק בעליה השניה להר סיני, לאחר שבירת הלוחות הוא אמר: "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת". וצריך להבין מדוע?
ולפי דברינו יתבארו הדברים בס"ד, משה ידע שהוא יצטרך לבוא לרצות את הקב"ה לאחר שיחטאו כדי שיסלח להם. ולכן משה רבנו שומר היטב על לוח ליבו לעתיד את בקשת הקב"ה לאמירת שלום, שמשמעותה כאמור שגם לאחר נפילות אנו נחשבים בנים אהובים, ואינו אומר כעת שלום, משום שכעת מימלא יש שלום, שהרי עם ישראל טרם חטאו, ומשה רבנו אכן בעליה השניה בהתחננו לקב"ה שימחל ויסלח, שולף את בקשת הקב"ה לשלום ואומר לקב"ה: "ועתה" – דווקא כעת לאחר שחטאו עם ישראל, ועשו תשובה ]-"אין 'ועתה' אלא תשובה" )ב"ר פ' כ"א([
– "יגדל נא כח ה'" – כח מידת הרחמים, שאתה מחשיב אותנו כבנים אהובים למרות שאנו חוטאים. ובכך מתגדל שמך וכוחך שאתה רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת.
את הטענה הזו בלשונה המדוייק: "ועתה יגדל נא כח ה'", טען משה רבנו לאחר חטא המרגלים )במדבר פרשת בשלח פרק י"ד י"ז(. גם שם כבחטא העגל )שמות פרשת כי תשא( ביקש הקב"ה לכלות את כל עם ישראל. ובשניהם אמר משה רבנו י"ג מדות של רחמים, שהגילוי והיחוד שבהם הוא, שהקב"ה הוא אב רחמן לפני שאנו חוטאים והוא אב רחמן גם לאחר שאנו חוטאים, כדברי חז"ל )מסכת ראש השנה דף יז עמ ב(: "ה' ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה". ואכן הגילוי העצום של האהבה נאמר דווקא לאחר החטאים הגדולים ביותר של עם ישראל )- חטא העגל וחטא המרגלים(, ומכאן ועד עולם: "ברית כרותה לשלש עשרה מדות )-של רחמים( שאינן חוזרות ריקם" )גמרא שם( – אכן יש שלום בעירנו!
באמת צריך להבין מכח מה כוחנו גדול כל כך, שהקב"ה בכל המצבים אוהבנו
ומרחם עלינו כרחם אב על בנים?
נראה שהסוד לכך נמצא בדברי אור חיינו "אור החיים" הקדוש זיע"א בפרשתנו על הפסוק פרשת יתרו )פרק כ, ב – ג( "אָֹּֽנֹכִָּ֖יּ֙ יְקוָָ֣ק אֱלֹ היךָ אֲשֶֶׁ֧ר הוצֵּאתִָּ֛יךָ מֵּאֶָּ֥רֶץ מִצְרַָּ֖יִם": "כי אתה אור מאור הקדוש חלק ה' כאומרו )דברים לב ט( חלק ה' עמו, ובחינה זו תגידנה תיבת אלהיך". כלומר כל יהודי ויהודי הוא חלק ממשי מאורו יתברך של הקב"ה, ולכן נאמר "אלוקיך" – לשון יחיד, ולא אלוקיכם – לשון רבים, משום שאורו וחלקו יתברך – "אנכי", נמצא בכל יהודי ויהודי, ואם כן חלקו יתברך תמיד יהיה בבחינת אב ששוכן בדמו ובנפשו של בנו, ולא יפרד ממנו לעולם.
נסיים בסיפור מפליא על מו"ר ועט"ר המקובל האלקי הגה"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שחינך וגער כשהיה צריך אך הכל עטוף באהבה ומתיקות כאב לבנו:
סיפר אחד מתושבי צפת, שבילדותו היה תלמיד בכיתתו של מרן הרב זצוק"ל,
ופעם אחת התנהג במשהו שלא כשורה והגיעה לו נזיפה חמורה. קרא לו הרב, נזף בו ואף הרים עליו יד קלה, ספק סטר ספק ליטף, ובידו השניה הושיט לו סוכריה, והאיר פניו באומרו: "קח ותברך".
הוסיף ואמר אותו תלמיד: "ברבות השנים לא מעט נזיפות ומכות קיבלתי בחיי, אך לא היתה נזיפה שהשפיעה עלי כמו אותה נזיפה מפי הרב, שידע לעטוף את תוכחת המוסר באהבה רבה וכך הצליח לגעת במקום הכי עמוק ופנימי בליבי".
כשנסתכל איש על רעהו, ואישה על רעותה כחלק ממשי מאור ה', בכל מצב ובכל מדרגה שהאדם ממולנו נמצא, נוכל להגיע לאהבתו, ולזכות ל"על כל פשעים תכסה האהבה".
שבת שלום ומבורך, באהבה וברוב חיבה
בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"__