בס"ד פרשת בהעלותך תשפ"ד
"וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד" – "בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙"!
מאמר זה מוקדש באהבה לע"נ מו"ר ועט"ר זצוק"ל שבחודש זה ימלאו 14 שנה לעלייתו בסערה השמימה – "אָבִ֣י׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו", שידע באמונתו הטהורה ורוחה הקדושה לעודד ולחזק את כלל ישראל גם במצבים הקשים ביותר זיע"א.
עם ישראל נמצא בימים מורכבים ולעיתים תכופות בשעות מדכדכות וקשות, והנה באה התורה וקוראת באוזננו: "בהעלותך"! תתעלה ותתרומם להאיר את המציאות באור האמונה שהקב"ה מתהלך בתוכנו להצילנו ולתת אויבינו בידנו.
והנה פלא שדוקא פרשתנו ששמה "בהעלותך" היא היחידה מכל הפרשות שבתורה שמכילה בתוכה שתי נונים המורים על נפילה (פרק י' לה-לו). והנונים הללו מבדילות בין 2 פורעניות הכתובות בפרשה, הראשונה "ויסעו מהר ה'" שברחו מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר (ראה רש"י), והשניה "ויהי העם כמתאוננים".
ופלא נוסף שהרי להבדיל בין פורעניות היה מתאים להשתמש באות שמסמלת עליה וברכה (כגון ע'-עליה, או ל'-לעלות או ב' -ברכה וכד') אך לא באות שמסמלת נפילה!?
בס"ד הנה המתבונן בספר התורה יראה שהנונים הללו הפוכים ולא ישרים, וכל זה בא לומר לנו שכל הנפילות לא באו למציאות, אלא כדי שנהפוך אותם לעליות. כפי שעשה דוד המלך לאות נ' שסמכה ברוח קודשו באות סמך, ואמר: "סומך ה' לכל הנופלים" (ברכות ד' ע"ב) – הקב"ה סומך את מי שרוצה לקום למרות הנפילה, את מי שרוצה לקום ולא מתייאש, ובכך הוא מחבר נ' ל-ס' וזוכה לנ"ס (חיבור של נ' וס' = נ"ס).
הגמרא (שבת קטז) אומרת ש: "עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה" כלומר פרשת "ויהי בנסוע הארן" שכעת מובדלת בשתי נונים הפוכים בצידה, עתידה לעת"ל לא להישאר כאן בספר תורה ותחזור למקומה (בפרשת במדבר). ומסביר רש"י שהעתיד הזה יהיה כאשר "יהו כל הפורעניות בטלין, ולא ידאגו לפורענות, ויצר הרע בטל". כלומר כל עוד יש פורענויות וצרות בעולם ויש כח ליצר הרע, שכל אלו גורמים לנו ל'נוני"ם' – נפילות, הרי שעלינו לדעת להפוך את הנוני"ם הללו לעליה מתוך שמחת אמונה ובטחון.
מהפסוק בעמוס ה ב.: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ", לומדת הגמרא אפוא שכנסת ישראל היא כמו האות נו"ן – נופלת. אך תלמידי החכמים ש"במערבא" – בארץ ישראל, מקום השכינה הקדושה שמכוחה ניתן להפוך את כל הנפילות לישועות -אינם מסתפקים בדרשה זו. באמצעות הטלת פסיק בפסוק הם מסבירים שהוא רומז גם לבלימת הנפילה על ידי השכינה: "נפלה – לא תוסיף, קום – בתולת ישראל"! כלומר אכן הייתה נפילה, והיא ממשיכה כל עוד לא באנו לארץ ישראל ואדמתה נטושה. אך מרגע שנכנסנו ארצה – קום בתולת ישראל! יש תקומה וסמיכה על ידי הקב"ה ששכינתו בארץ. כדברי רבי שמעון בר יוחאי: "בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו – שכינה עמהן… ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: ושב ה' א־להיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות" מגילה כט ע"א..
הגמרא דורשת סנהדרין צו ע"ב. שהמשיח עצמו נקרא "בר נפלי" -בן נפילה – בן נו"ן, זאת על פי הפסוק: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" עמוס ט יא. בעומק כלל ישראל הם נשמת המשיח, כדברי הנביא: "רוח אפינו משיח ה'" איכה ד כ., וממילא כולנו נקראים "בני נפילה", הצריכים להתחדש ולקום בכל כוחנו. וכך אומרים חז"ל מדרש תהילים שוחר טוב, מזמור כב ז.:
"'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי' (מיכה ז ח). שנו רבותינו: מתוך כעס – רצון, מתוך אפילה – אורה, מתוך רוגז – רחמים, מתוך צרה – רווחה, מתוך ריחוק – קירוב, מתוך נפילה – קימה. מתוך כעס רצון: 'הרף ממני ואשמידם' (דברים ט יד), מייד 'וינחם ה' על הרעה' (שמות לב יד). מתוך אפילה אורה: 'כי אשב בחשך ה' אור לי' (מיכה ז ח). מתוך רוגז רחמים: 'ברוגז רחם תזכור' (חבקוק ג ב). מתוך צרה רווחה: 'כי עת צרה היא ליעקב וממנה יושע' (ירמיה ל ז). מתוך ריחוק קירוב: 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי' (הושע ב א). מתוך נפילה קימה: 'כי נפלתי קמתי' (מיכה שם, ז'). ומתוך נפילתן של צדיקים רוממותן, הדא הוא דכתיב 'אם נבלת בהתנשא'" (משלי ל לב).
הלימוד עבורנו: אם אין נפילה – אין תקומה. רק מי שנופל – עשוי לקום! כמו כן במשיח, שמבטא את שיא התקומה והגאולה, מהותו רמוזה בכינויו: בר (בן) נפילה. ללא נפילה וגלות אין אפשרות להתחדשות ולגאולה. וברובד הרמז: אם אין נו"ן אין גם סמ"ך – אין נ"ס. אך אחרי שיש נו"ן – יש סמך – יש נ"ס!
ואם אנו סומכים את עצמנו – זה לא רק נס, אלא גם ביטוי של עמידה בניסיון. ולכן למרות הנפילות והצרות "קמנו ונתעודד" – על כך שידענו להפוך את הנפילה בס"ד לעליה.
שנזכה כולנו לראות את הניסים ונפלאות שהשם יתברך עושה עימנו בכל יום. שהוא נותן לנו לקום ולהתחדש; להיות דבוקים בו למרות כל הקשיים והנפילות; להיות נשמות שפועלות ומזריחות אור בדור הגאולה ולהפוך אור לחושך באמונה, בנחישות ובשמחה. ומתוך כך הקב"ה יסמוך ויקים אותנו תקומה עולמית – "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ זָרָח: כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה".ישעיה ס א־ב.